לפני מספר שבועות, בזמן שהותי בלונדון, סייעתי בקורס איזון בן 3 ימים, קורס שהינו אחד ממודולי הביניים בתוכנית האימון Co-Active.
אחד מתפקידי המפתח כעוזר בזמן ישיבה בחלקה האחורי של הכיתה ופשוט “לשמור מקום”, היה עוצמתי ומאשש חיים בדיוק כמו ישיבה במעגל כאחד הסטודנטים הנוטלים חלק בקורס.
צועדים למטרה
בתחילתו של היום הראשון, במהלך מפגש ההיכרות, התבקשו המשתתפים לחלוק חלק ממטרת חייהם מתרגולם במודל ההגשמה הקודם.
רגעים כאלו נחשבים למאוד אישיים ומעט פגיעים, שכן המשתתפים אמורים לחלוק באופן פומבי את אחד מהביטויים העמוקים ביותר שלהם.
כאשר הגיע תורי, לקחתי לעצמי רגע בכוונה, על מנת להתרכז ולהתחבר אל תחושת המטרה שלי, לפני ששיתפתי.
ההשפעה שלי הייתה מורגשת, מכיוון שזכיתי לסבב מחיאות כפיים מיד לאחר השיתוף, אני מאמין שההשפעה שלי הונעה על ידי יושרה ניכרת מאחורי המילים עצמן.
עבור קבוצת סטודנטים קו-אקטיבי חדשים יחסית, אני יכול להבין כיצד ומדוע הייתה זו דוגמא אותנטית של שיתוף מטרת החיים.
בסופה של הסדנה האנרגטית והמעוררת בת השלושה ימים, כל אחד ואחת מהסטודנטים צעדו באופן מלא יותר היישר אל תוך הרגשת המטרה על ידי בחירת התחייבויות רדיקליות מאשרות ומאוששות חיים. את מה שהם העריכו בי ביום הראשון, ראיתי בכל אחד ואחת עד סופו של היום השלישי.
סטודנטים, מגיעים על מנת ללמוד ולרכוש כישורי קאוצ’ינג (אימון) מקצועיים, תודות לאופי החוויתי של שיטת האימון של CTI וכמובן בעקבות הניסיון הישיר והרווח מהאפקטים של גישת המאמן.
אני מאמין ששלמות מתפתחת זו כבן אדם, מעצימה את יכולות הסטודנט להיות מאמן אפקטיבי יותר עבור מישהו אחר.
כוחה של פרספקטיבה
קורס האיזון הוא קורס כייפי ומאוד אנרגטי. באחד ממספר האימונים הרבים, הוצמדתי לסטודנט אשר הצליח באופן מאוד מיומן, להנחות אותי דרך נקודות מבט רבות אודות נושא האימון (האמיתי שלי).
הרגשתי תקוע באמת ולא מוכשר בנושא משמעותי בחיי. בדומה לשרברב אשר יתקין שסתום להפחתת לחץ המים בצינור, כך הרגשתי לגבי התשוקה שלי, נדמה כאילו גורמים חיצוניים שיבשו את האנרגיה שלי.
היה זה ברור כי החזקתי את הנושא דרך נקודת מבט של מגבלה – פרספקטיבה אשר תסכלה אותי מאוד.
יחד עם המאמן באימון שלי, חקרנו את מרחב המגבלות מעט, השתמשנו במטפורה אשר חקרה את המיקום אליו המים צריכים להמשיך לזרום, גם אם היה זה מעט מוגבל.
מילים לא יוכלו לתאר כיצד הפך הרגע הזה לרגע ה- “אה-הא” עבורי… זה הצליח להעביר אותי באופן מיידי ממקום של “תקיעה” אל למקום של זרימה.
יכולתי ממש להרגיש את רגע המטרה שלי פורץ מתוך גופי שוב, בזמן שהסבתי את תשומת ליבי למה שבאמת משנה – התמונה הגדולה והיעד הסופי אליו אני שועט ואותו אני רוצה להשיג.
אני קורא לזה דרך חדשה להסתכל על סיטואציה “לאט זה מהר”, אשר מצליחה לחזק אותי בתחושת סבלנות והתמדה.
לקרוא את כל אשר כתבתי לעיל, גורם לי לצחקק לעצמי מעט, משום שזה נשמע פשוט מאוד וברגע זה של ביישנות, אני תוהה כיצד אפשרתי לעצמי להיתקע כך.
זו כמובן לא הנקודה אלא הנקודה היא שאימון עובד. למרות שאני יודע ומכיר את כל הדברים האלו ואני מאמן מוסמך, כאשר יש לי מאמן אחר (במקרה זה סטודנט) המלווה אותי ומנווט אותי לאורך תהליך זה, זה הרגיש מאוד משתלם.
הכרת תודה
שלושה ימים אמיתיים, פגיעים ומרחיבים, תוך כדי שאיבת השראה מהפגיעות, התחייבויות ואותנטיות, הסטודנטים והעוזרים והמנהיגים המשותפים… זה כמו זריקת חיוניות היישר לתוך ליבי. אני אסיר תודה להיות חלק מהקהילה הגלובלית הזו של בני אדם מודעים.
