הנוסחה להצלחה והגשמה עצמית

מהי הנוסחה, להצלחה והגשמה עצמית? ובכן, זה מאוד תלוי בדרך מה אנחנו רואים את זה. אדם, מכפר של דייגים, יכול להרגיש שהצלחה היא ימים מלאים בציד מוצלח, והגשמה עצמית היא סטטוס חברתי בכפר, אישה שמכבדת אותו וילדים “שיוצאים לעולם”. בעוד שנער בן 17 מהרצליה, יכול להניח שהצלחה היא קריירה עסקית ענפה, והגשמה עצמית היא התחושה שהוא מבטא את כל הכישרונות והיכולות שבו – ובאופן כללי, מרגיש, “על גג העולם”. מנגד, אישה בת 40, יכולה להרגיש שהצלחה היא שילוב בין קריירה למשפחה, ולכולם יש את מה “שהם צריכים”, בעוד שהגשמה עצמית היא שלום עולמי.

על כן, כל אחד מהמטרות הללו, יכולה להיות סובייקטיבית עד מאוד – לא רק שיכולה, לדעתנו – היא אכן סובייקטיבית ומדויקת לכל אדם. אנו מאמינים, כי לכל אדם יש את השורש האישי שלו, ממנו הוא צומח. כפי שלכל עץ יש את ה-DNA הייחודי לו, שמכתיב מי הוא יכול להיות, ברמת ההגשמה האמיתית שלו – כך גם לבני אנוש יש שורש מסוים, גרעין של הווייתם – שביכולתם להגשים, לו היו מתמסרים ואף מתחייבים לזה.

“חובה עלייך”: יישור בין פעולות לרצונות גבוהים ופנימיים

המילה חובה, יכולה להלחיץ – שכן, “חובה עליך”, יכולה לייצר אסוציאציות לא נעימות. ועם זאת, אם נתייחס למשפט שאמר אחד מגדולי המאמנים האישיים – טוני רובינס, “אל תגיד צריך, תגיד חייב”, נבין – שהכוונה שלו, יכולה להיות – תיישר את הרצונות האמיתיים שלך, עם הפעולות שלך. כלומר, תעשה מה שאתה רוצה.

רגע, רגע – האם לעשות “מה שאני רוצה”, באמת יכול להוביל להצלחה? שכן, רבים מהאנשים שעושים מה שהם רוצים, לא קמים מהספה, מעשנים חומרים משני תודעה, ובאופן כללי לא מתיישרים על החזון שלהם. איך יכול להיות, שמה שאני רוצה יוביל להצלחה? ובכן, נושא כתבתנו היא, “הכל בראש”, ועל כן – צריך להבין, מי זה במושב הנהג, שרוצה דברים, ומכוון פעולותיך.

מהיכן מגיעים הרצונות האמיתיים שלך?

הגרסא של “עצמך”, שרוצה דברים – יכולה להיות החלק בך שמגיב לעולם, נמצא במצב הישרדותי, שיש לו דברים לא פתורים עם ההורים והסביבה שלו – ובאופן כללי, רוצה דברים “שטחיים”, עונג מידי ולטווח קצר, ובאופן כללי להימנע ממאמץ ומסיכונים. והגרסה של “עצמך”, יכולה להיות גם החלק היודע בך, שתמיד ידעת שהוא שם, שתמיד כיוונה אותך ברגעים שאפילו לא חשבת שקיבלת הכוונה – ונקלעת לתוך צירופי מקרים משמחים. תחושה של ידיעה, דרך – הכוונה לגבי המסע. וזה, לדעתנו – מי שאתה באמת. “והחלק” הזה, שלא נאמר, הרובד הזה של הווייתך – הוא החלק שיודע, שרוצה דברים.

אם נעשה מה “שהוא” רוצה, ניצור את החזון שיש לו עבורנו. אם נעשה מה שהחלק “הקטן” בנו רוצה, ניצור את “החזון”, שיש לחלק הקטן עבורנו – משמע, עונג לטווח קצר. ועם זאת, רק לרובד הגבוה בנו יש חזון עבורנו – רק מתוך חזון אנחנו יכולים להציב מטרות, ולהתקדם ליעדים שלנו. לא צריך להציב מטרות כדי לישון עד מאוחר, כדי להשתתף בהרגלים לא מקדמים. צריך להציב מטרות כדי לעקוב ולמקד את ההתקדמות שלו – בכך שאנחנו הופכים להיות החזון.

להפוך להיות החזון

הן מהבחינה בה אנחנו נושאים את האנרגיה הארכיטיפית שלו – כלומר, אם החזון הוא לשלום עולמי, או הצלחה כלכלית – אנחנו הופכים להיות כלי לאנרגיה של חזון עולמי, או הצלחה כלכלית. כלומר, אנחנו מייצגים את הדבר שאנחנו רוצים להגשים. אפשר להסתכל על מנהיגים גדולים כמו מרטין לותר קינג, או גנדי – ולראות אנשים שהפכו להיות החזון שלהם. והן מהבחינה בה אנחנו הופכים להיות האנשים שיכולים להגשים אותו – שזה לא שונה מלהפוך להיות החזון. 

כשמרטין לותר קינג הפך להיות “החלום” (“יש לי חלום ש…”), הוא הפך להיות האדם שיכול להגשים אותו, לדוגמה. על כן, ראשית כל – עלינו להבין, מי מתוכנו מדבר, מי מתוכנו מנהל את ההצגה? ולהתחבר ספציפית, לרובד הגבוה והיודע בנו. זה לא מבטל את החלק “הנמוך”, או “הקטן” שבנו – אבל אז, מתחילה העבודה (שחלקה, בראש).

לעבור למצב חזון ואמת פנימית, יותר פעמים מן הזמן

באימון אישי, אולי בעזרת מאמן אישי לחיים, אנחנו יכולים לאבחן מקומות בהם “החלק הקטן”, דורש סיפוק מידי, והרובד הגבוה והיודע – מכווין את הדרך לעבר “דברים גדולים יותר”. 

“האם עשית את המשימות שלך?”

“לא, ראיתי טלוויזיה”

“מה אנחנו יכולי לעשות, כדי לעזור לך להשלים את הדרך?”

ובכך, אנחנו יכולים לעשות את השיפט, בין מצב אחד של עשייה ורצונות, למצב שני – ולהישאר בו יותר זמן, כדי להגשים ולהיות – יותר מהחזון, לאורך זמן. אנחנו יכולים למדוד את הדרך, את ההתנהלות ואת העמידה ביעדים – כדי לאפיין, לקבל קריאה של המצב, ולהבין באיזה “מוד” (mode), אנחנו נמצאים ברגע נתון. אימון אישי יכול לספק מעקב, על הדרך מה אנחנו בוחרים להגשים את החזון הפנימי שלנו, שהיה בנו מאז ומתמיד – כזרע של עץ, שצמח להיות מה שהעץ יכול להיות.